פרידה מאבא/ שירין

אבא חשבתי על זה שמכל עונות השנה שנינו הכי אהבנו את הסתיו. מעניין שזו העונה שבה אתה נפרד מאיתנו.

חשבתי על איך סידרת לנו שנשב שבעה בבריזה הנעימה של הסתיו והימים המתקררים.

שתדע שהנכדים גאים שהיית סבא שלהם. אדם ישר שפיו וליבו שווים. אדם עם ערכים חזקים מאד של הגינות ושל יושרה וחריצות שחילחלו לכולנו. היית כל כך חזק בזה, עד שהערכים האלו חילחלו גם לכל מי שפגשת. גם בעבודה וגם בספורט. אנשים עכשיו אומרים לנו את זה בכל מקום.

תראה איך אצל כל הילדים שלך הספורט חשוב בחיים שלנו. תראה שגם הנכדים לאט נכנסים לזה. ספורט זו ממש המורשת שלך, או לפחות אחת מהן.

עד יומך האחרון עוד עשית כל יום התעמלות בבית ושחית פעמיים בשבוע לפחות.

לפני השבעה הגיעו אלינו הודעות מכל מיני אנשים שפגשו אותך בספורט בכל השנים. איש אחד שישב איתך בשולחן הפסטה בישראמן, איש אחר שהיה פוגש אותך בכבישי השרון כשהיית רוכב כל שבת קילומטרים. איש אחד שהכיר אותך מאז שהוא היה בגיל 14 במשחה החופים של 1968 שאז היה מחיפה אל ראש הנקרה. אז שחו 5-6 שעות ביום לפי קבוצות. הוא סיפר שאתה כמובן היית בקבוצה א'. הוא אמר שהיית לו השראה גדולה.

אתה זוכר כשהיית רוכב עד מחלף הדרים ומחביא לי בשיחים שק עם אבוקדו? היית רוכב כל שבת עם כל המשקל הזה מחורשים עד לשם ומחביא לי מוקדם בבוקר בשיחים את השקית. יותר מאוחר כשהייתי באה לאסוף, כל פעם מחדש הייתי יוצאת מהאוטו ואומרת לעצמי שזה מרגיש כמו סרט מערבון פרוע. הייתי יורדת מהאוטו ומחפשת את הסימנים שהיית משאיר (בדרך כלל שתי קופסאות סיגריות ריקות שאנשים זרקו וסידרת בצורה שמראה את הכיווון).הייתי נכנסת לשיחים המאובקים או הרטובים ובסוף מוצאת את השקית שהוחבאה היטב.

כל כך מזל שיצא לנו להיות את הכמה ימים האלו באילת ביחד בתחילת ספטמבר. ממש מתנת פרידה. היה לנו כל כך כיף. לא התרגזנו והכל הלך טוב. שחית כל פעם במשך יותר משעה והיית כל כך גאה בזה. בבוקר נסענו לחוף ואז לאט התארגנו ביחד ועזרתי לך קצת עם חליפת הצלילה אבל באמת רק במה שצריך כי אחרת היית נוזף בי. למדתי לתת לך לעשות את הדברים לבד ופחות לפחד שמשהו ייקרה. לסמוך עליך שגם אם זה נראה קצת מלחיץ שאתה נכנס לים בישיבה, זה בעצם תכלס הכי הגיוני ונכון.

שמחתי שהסכמת לי לקנות כיסא כדי שתוכל לשבת לאחר היציאה מהים ולהתארגן. שמחתי לעזור להוריד את החליפה הרטובה. אמרת לי שאתה יכול לעלות בעליית העפר התלולה לאוטו ושמקסימום תעלה על ארבע וזה באמת מה שהיה. זרקת אלי את המקל ועלית עם כל ארבעת הגפיים בקלילות.

עמדת בתקיפות על זה שנלך לראות איזה מופע אקרובטיקה. ממש התעקשת ובסוף באמת כולנו הלכנו. אז גם את החוויה הזאת יש לנו (למרות שבחלקים מהמופע היה לי קשה ליהנות מרוב שפחדתי שהם ייפלו).

מעולם לא היית חבקן גדול ובשנים האחרונות כל פעם כשחיבקתי אותך היית צוחק ואומר לי "אתם עם החיבוקים שלכם. חייבים?" ואני הייתי עונה "כן!" וכל פעם מחדש התחבקנו קלות. אבל כשחזרנו מאילת, עמדנו כולנו ליד האוטו ונפרדנו, ושלא כהרגלך, ממש אימצת אותי אליך ונתת לי נשיקה עדינה על הלחי. זה היה רגע מאד מרגש ואמיתי שאני שומרת קרוב ללב.

אני מרגישה שאתה זה שהיקנת לי את אהבת הטבע כי כשהיינו קטנים ויצאנו לטיולים היית מסביר על הצמחים והחיות ואיך הם מתנהגים בטבע. אני מרגישה שזה מה שעורר בי את הסקרנות למקום הזה ואני מודה לך על זה מאד. תמיד הסברת איך העצים עובדים ועל הזנים השונים וזה תמיד היה מאד מעניין.

אפילו יומיים לפני שנפטרת כשחזרנו מהמכון שמיעה ונכנסו לראות את ההתקדמות של שחורי (זן חדש בהתפתחות) וכמה פרי יש עליו השנה, והלכנו שם בשביל בין העצים, אז נגעת בעלים של עץ אחד ואמרת לי - את רואה? כל עץ שלישי זה אטינגר.

היית איש צנוע שדגל בפשטות. אדם אוהב אדם וקינוחים. הגעת לקו הגמר של חייך כשאתה מותיר אחריך מורשת של יושרה, הגינות, התמדה, חריצות ואמת. תהיה לנו חסר מאד.

כולנו אוהבים אותך ותודה שהיית אבא שלי